בן יפה ויצחק. נולד בכ"ה באייר תשמ"ח (12.5.1988) בקריית שמונה. אח לסלינה, שמעון, שחפית-שרה ונוי.

שחף גדל והתחנך בקריית שמונה עיר הולדתו. הוא למד בבית ספר ממלכתי-דתי "עוזיאל" והמשיך לבית ספר יסודי "קורצ'אק", בחטיבת הביניים ובתיכון למד בבית הספר "ברנקו וייס".

אימו יפה ניצלה מפיגוע תופת שאירע באוטובוס של ילדי מושב אביבים שבצפון ב-22.5.1970, פיגוע שבו נהרגו שנים-עשר איש. היא סיפרה: "יום שישי... אז בת תשע, ילדה עדינה עם שתי צמות ארוכות ופרחים ביד לכבוד קבלת השבת בכיתתה. בדרכה לבית הספר אירע הפיגוע הנורא בו נפגעה, היא איבדה עין ועברה ניתוחים רבים עד להחלמתה. הפצעים מדממים מאז ועד היום, והנפש לא מצאה לה מנוח.

'אימא, מה קרה לך בעין?' שאלה של ילד רך ותמים נשאלה לה. הגמגום החל מפיה של האם: 'זה... זה... קיבלתי מכה.' 'אימא, מי נתן לך את המכה?' 'המחבלים', והנושא הוחלף טרם תצא לאוויר העולם השאלה הכואבת הבאה.

והוא הבטיח לשמור עליה. שאף אחד לא יפגע בה עוד לעולם!"

בצל הזה גדל והתחנך שחף. כבן לנפגעת פעולות איבה התגבשו בו מגיל צעיר תחושת שייכות גדולה למדינת ישראל, ציונות ורצון עז לשמור, להגן ולהילחם על אדמת המדינה.

באוגוסט 2007 התגייס למשמר הגבול, ושירת בחברון ובשכם.

משסיים את שירות החובה כלוחם מג"ב, החל שחף לעבוד בעבודה מועדפת ושילב לימודים במכללת תל חי.

עם הזמן החליט לממש את ייעודו, שהוא - הגנה ושמירה על מדינת ישראל ואזרחיה. ב-28 ביוני 2012 התגייס למשטרת ישראל ועבר הכשרה ליחידת סיור מיוחדת בבית הספר לשוטרים בשפרעם. שחף התקבל ליס"מ ירושלים שם רצה לשרת, ולאחר כשנתיים עבר ליחידת האופנועים. הוא אהב מאוד את עבודתו והרגיש תחושת סיפוק עילאית מעשייתו ומתרומתו האישית.

שחף היה אדם חם ואוהב, מסור למשפחתו, מי שתמיד דאג לשמר את הקשרים המשפחתיים ולבלות במחיצת אוהביו. סיפרה האם: "שחף, אחיו ואחיותיו גדלו בבית קטן, כולם בחדר אחד, אבל בבית שהיה לב גדול. אחווה, חום ואהבה מילאו את המשפחה. שחף יצא אל העולם הגדול כשהוא מלא הערכה לכול ולו לדבר הפעוט ביותר וחסר המשמעות".

הוא היה חבר אמיתי לחבריו הרבים, הייתה לו יכולת מופלאה להקשיב ולייעץ בכל נושא. חבריו מספרים שלכל אחד מהם נתן להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו, כל אחד מהם ידע ששחף הוא חבר קרוב ואוהב. באישיותו הצנועה סחף אליו חברים רבים, מתוך כריזמה עוצמתית ומנהיגות שקטה וטבעית שהייתה טבועה בו. הוא נגע באורו בכל אדם שהכיר וחיבר בין אינספור מעגלי חברים.

שחף היה מלא בשמחת החיים, ידע לחלק את זמנו בין עבודה לפנאי ונהנה מחיים חברתיים עשירים ומלאים עם חבריו הרבים. מגיל צעיר היה אחד מהחבר'ה, שובב במידה אך גם רציני כשצריך, אהוב ומוקף בחברים. היה לו חיוך קסום, וחיוכו היה מצטנע כמו אופיו. היה נעים הליכות ובעל רגישות לאחר, תמיד אופטימי, שמח בחלקו ושמח בשמחתם של אחרים.

על אהבתו לעיר הולדתו סיפרה חברתו נעמה: "קריית שמונה הייתה הרבה מעבר לעיר עבור שחף. היא הייתה אזור הנוחות, זיכרונות הילדות, משפחה גדולה ומלא מלא חוויות, שצבר בכל נקודה בעיר הקטנה הזו. תמיד הוא אמר לי שיום יבוא והוא יחזור לגדל את ילדיו בקריית שמונה".

במהלך שירותו עבר להתגורר במבשרת ציון עם חברתו, על מנת להיות קרוב למקום עבודתו. ב-20.4.2015, לאחר שבע שנות חברות, הציע נישואין לחברתו נעמה והם החלו בהכנות לקראת חתונה. ציפייה מלווה בשמחה שררה אצל כולם בהמתנה לרגע המאושר.

ב-9 ביוני 2015, במהלך פעילות מבצעית, שחף נפגע אנושות בתאונת דרכים כאשר רכב על אופנוע יחד עם לוחם נוסף במרדף אחרי רכב חשוד. סמוך לגינות סחרוב בירושלים, על כביש מספר אחד, הם החליקו על כתם סולר. הוא פונה במצב אנוש לבית החולים שערי צדק, שם נאבקו הרופאים על חייו אך לא הצליחו להצילו.

רב-סמל ראשון שחף שפריר נפל ביום כ"ב בסיוון תשע"ה (9.6.2015). הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה. בן עשרים ושבע בנפלו. הותיר אחריו הורים, אח, שלוש אחיות וארוסה.

אהבתו של שחף לארץ, למדינה, לחברים ולמשפחה מונצחת במצבתו בפסוק משיר השירים: "שימֵני כַּחותָם על לבךָ, כַּחותָם על זרועךָ כי עזה כַּמָוות אהבה" (שיר השירים ח', ו').

כתבה נעמה, ארוסתו: "שואלת כל יום את אותה שאלה קבועה, למה דווקא אתה מכולם? למה לנו זה קרה? איך האדם החי ביותר שהכרתי כבר לא יחזור יותר? לא מבינה איך אותם סיפורים על ארוסות שנשארו לבדן הפכו להיות המציאות שלי. שחף שלי, השנה האחרונה הייתה המדהימה בחיי. ולא לקחתי אותה כמובן מאליו, הודיתי לך על זה כל יום, אמרתי לך שבזכותך החיים שלי מלאים בשמחה ואהבה. אני מודה לך על כל שנייה, על כל חיוך ומילה טובה, על שהפכת אותי למאושרת על פני האדמה. הלוואי ויכולת להמשיך בזה, הלוואי והחלום לא היה נעצר אפילו לפני שהספקתי להתרגל אליו. תיתן לי את הכוחות המיוחדים רק לך כדי שאוכל להמשיך. אני אוהבת אותך, בדיוק כמו לפני היום הנורא הזה. ואפילו יותר! שלך תמיד, נעמה".

לשחף ספד מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב משה (צ׳יקו) אדרי: "בחום ובקור, בעיתות חירום ובשגרה תמיד היית שם, בשביל תושבי העיר ירושלים והמבקרים בה. מאז גיוסך למשטרת ישראל לפני שלוש שנים, לחמת בגופך יחד עם חבריך ביחידת היס"מ מול רצף האירועים והפיגועים בירושלים ועסקת בהגנה על עיר הבירה של מדינת ישראל, משימה עם שליחות ומסירות אמיתית. ואתמול שחף, קרה הגרוע מכול. במהלך משמרת מבצעית, רכוב על האופנוע, תאונה קטלנית אשר קיפדה את חייך ופצעה את חברך ליחידה. שבריר שנייה שמשנה את החיים לכולנו, למשפחה, לארוסתך נעמה, לחברים ליחידה ולמחוז". מפקד המחוז ביקש להצדיע לשחף בשם כל הארגון והוסיף: "מקריית שמונה הרחוקה הגעת אלינו למחוז ירושלים ומחוז ירושלים תמיד ימשיך להיות ביתך השני. אנו נזכור אותך לעד, נלווה את משפחתך היקרה ונהיה להם למשפחה במחוז ירושלים".

מפקדו בצבא, באדיי שויי, כתב בפייסבוק: "לצערי אגיד בלשון עבר: שחף היה אדם מדהים, נשמה טהורה, ערכי, חייכן, עשה הכול מהלב במטרה לתרום את המקסימום שיש בו למען מדינתנו היקרה".

ספי, חברו ליחידה, כתב עליו בפייסבוק: "בעל לב רחב, חבר טוב שתמיד עוזר, בעל ערכים, אישיות נערצת, בן אדם שאין לו תחליף, אוהב ונאהב, מצחיק, מפרגן בכל הזדמנות".

האב יצחק הירבה לומר: "קשה לי לומר קדיש על שחף. שחף היה צריך להגיד עלי קדיש. זה לא נורמלי שאבא אומר קדיש על בנו". המשפחה מספרת: "כמה שבועות לפני מותו אבא אסף אותנו לשיחה די אקראית ואמר לנו 'אם אמות, תקברו אותי במירון'. הדברים נשמעו הזויים לחלוטין ולא ייחסנו להם חשיבות. 'על מה אתה מדבר אבא? מה קשור למירון, שחף קבור כאן'. יצחק השיב: 'הנשמה של שחף כבר במירון. אני אפגוש אותו שם'. פטרנו את אבא ואת האמירה שלו ב'עזוב, אבא, על מה אתה מדבר". האב הלך לעולמו עשרה חודשים לאחר לכתו של בנו. הרב והמוהל של מושב דישון סיפר בלוויה: "בצאת השבת קיבלתי שיחת טלפון מבני הסופר שכותב את ספר התורה לעילוי נשמתו של שחף ובשיחה הוא מבשר לי כי ביום שישי נכתבה היריעה האחרונה בספר התורה של משפחת שפריר. לא חולפת אלא חצי שעה, והבן מקבל שיחת טלפון נוספת ובה מודיעים לו על מותו בטרם עת של יצחק שפריר. לצערי, לא הספקנו לספר ליצחק את הבשורה הטובה, שנשלמה כתיבת ספר התורה על שם בנו שחף". ספר התורה נתרם והוכנס לבית הכנסת "שערי רצון" לעילוי נשמתם של יצחק שפריר ובנו שחף שפריר.

ארון קודש על שמו של שחף נתרם לבית הכנסת "שערי רצון" בקריית שמונה, וספר תורה נכתב לזכרו ונתרם אף הוא לבית הכנסת "שערי רצון". מכר של המשפחה תרם לעילוי נשמתו של שחף "כיסא אליהו" לאולם שמחות, כיסא עליו יושב הסנדק ביום הברית.

המשפחה פתחה דף לזכרו בפייסבוק. משפחה וחברים כותבים בו על שחף שהם מכירים ואוהבים, על חבר שנפל. מספר סרטוני זיכרון הועלו לאתר יוטיוב.

שחף מונצח באתר משטרת ישראל "גלעד לזכרם" ובאנדרטת חללי המשטרה במכללת השוטרים בבית שמש.